צבע – מהו? ומדוע?
צבע בהרבה מובנים דומה מאוד למוזיקה. לשניהם יש קצב והרמוניה ובשניהם משתמשים להדגיש ולהעצים אווירה ותחושות.
בעידן כמו היום, צבע אינו המותרות שהיה במאות קודמות. אנו מוצפים בצבעים תעשייתיים למטרות השונות – מוקפים, טבולים ושוחים בים של צבע. רק בגלל הכמות שלו, ייתכן כי הצבע נתון בסכנה של איבוד מקצת מהקסם שלו.
בכל מקום אליו אנו פונים, אנו פוגשים בצבע מעשה ידי אדם: טלוויזיה וסרטים בצבע, בניינים הצבועים בצבעים מרהיבים מבפנים ומבחוץ, אורות בצבעים בוהקים, שלטי חוצות, מגזינים וספרים בשלל צבעים, אפילו עיתונים בעמודים בצבע מלא. בדים בצבעים רוויים שהיו עשויים להיות בעלי ערך כתכשיטים ונשמרו רק עבור בני מלוכה בימים עברו, זמינים כיום כמעט לכל אדם, עשיר או עני. לכן, במידה רבה איבדנו את התחושה הקודמת שהייתה לנו לגבי המיוחדות הנפלאה של הצבע. אולם, כבני אדם נראה כי איננו יכולים לשבוע מצבע. נראה כי שום כמות היא יותר מדי – לפחות לא בינתיים.
אך למה משמש כל הצבע הזה? בעולם הטבע של בעלי החיים, הציפורים והצמחים, לצבע יש תמיד מטרה -למשוך, לדחות, להסוות, לתקשר, להזהיר, או להבטיח הישרדות. לבני האדם של ימינו, האם צבע החל לאבד את המטרה והמשמעות שלו? כעת משיש לנו שפע של צבעים תעשייתיים, האם השימוש בו נעשה בעיקר ללא אבחנה? או האם המטרה והמשמעות שלו עדין טבועים בצבע באופן נסתר כזיכרון למורשת הביולוגית שלנו? האם לעיפרון שבו אני כותב, הצבוע צהוב, יש מטרה? האם בחרתם ללבוש כחול היום מסיבה כלשהי?
לחוש צבע
מהו צבע? האם הוא רק, כמו שמדענים מספרים לנו, חוויה סובייקטיבית, תחושה מנטאלית שיכולה להתרחש אך ורק אם מתמלאות שלוש דרישות: שיש צופה, חפץ ודי אור ברצועה צרה של אורך גל הקרוי: “ספקטרום נראה”? האמת היא כי בשעת בין-ערביים העולם הופך לגוונים של אפור. האם העולם באמת חסר צבע, ורק נראה כי הוא מתמלא בצבע שנית כאשר אנו מדליקים את האור?
אם צבע הוא תחושה מנטאלית, כיצד זה קורה? מדענים אומרים לנו כי כאשר האור נופל על עצם, לדוגמה תפוז, לפני השטח של התפוז יש תכונה מיוחדת של ספיגת כל אורכי הגל של הספקטרום חוץ מאשר אותו צבע אחד, כאשר הוא משתקף בחזרה לעיניים שלנו ומעובד באמצעות מערכת הראייה, גורם לתחושה המטלית שיש לנו המכונה בשם צבע “כתום”. האם התפוז באמת כתום? איננו יכולים לדעת מכיוון שאיננו יכולים לצאת ממערכת העיניים / מוח / שכל של עצמנו כדי לגלות. מה שאנחנו כן יודעים הוא כאשר השמש שוקעת, הצבעים נעלמים.
ללא אור, לא נוכל לראות את הצבעים, כי אור וצבע הם בלתי נפרדים. אור נחשב לאנרגיה נראית. ככל שכמות האור משתנה (מופחתת או מוגברת) כך גם כמות הצבע והגוון הנראה לעין. הצבעים במהלך היום מושפעים מכמות האור והשעה של היום. הצבעים בתחילת היום יושפעו מאור השמש ויהיו בגוון כחול קר לעומת בסופו של יום כאשר הצבעים יקבלו גוון אדמדם / כתמתם חם יותר.
אם צבע הוא תחושה מנטאלית, כיצד זה קורה? מדענים אומרים לנו כי כאשר האור נופל על עצם, לדוגמה תפוז, לפני השטח של התפוז יש תכונה מיוחדת של ספיגת כל אורכי הגל של הספקטרום חוץ מאשר אותו צבע אחד, כאשר הוא משתקף בחזרה לעיניים שלנו ומעובד באמצעות מערכת הראייה, גורם לתחושה המטלית שיש לנו המכונה בשם צבע “כתום”. האם התפוז באמת כתום? איננו יכולים לדעת מכיוון שאיננו יכולים לצאת ממערכת העיניים / מוח / שכל של עצמנו כדי לגלות. מה שאנחנו כן יודעים הוא כאשר השמש שוקעת, הצבעים נעלמים.
ללא אור, לא נוכל לראות את הצבעים, כי אור וצבע הם בלתי נפרדים. אור נחשב לאנרגיה נראית. ככל שכמות האור משתנה (מופחתת או מוגברת) כך גם כמות הצבע והגוון הנראה לעין. הצבעים במהלך היום מושפעים מכמות האור והשעה של היום. הצבעים בתחילת היום יושפעו מאור השמש ויהיו בגוון כחול קר לעומת בסופו של יום כאשר הצבעים יקבלו גוון אדמדם / כתמתם חם יותר.
הכנסת צבע למוח
צבע הוא אחד משני האלמנטים היחידים הקשורים לעיצוב אשר מפיקים תגובה לא מודעת מהמוח (השני הוא טקסטורה). המביטים בצבעוניות יגיבו לצבע מסוים לפני שיצליחו לקרוא תווית או לקלוט את הצורה. זהו כוחו של הצבע.
המדענים מספרים כי בהינתן די אור לתפיסת צבע, התגובה של המוח לצבע כנראה תלויה בהבדלים במצבי חשיבה של חלקים שונים של המוח.
צבעים בהירים, רוויים מאוד (וצבעים שזוהרים ונוצצים) מושכים תגובה ממה שמכונה מוח “פרימיטיבי”, המערכת הלימבית. תגובה זו היא תגובה רגשית, אולי קשורה למורשת הביולוגית שלנו של צבע כמעביר תקשורת. לדוגמה, אנשים רבים אומרים, “כשאני מתרגז, אני רואה אדום!” הנגדי של המשפט הזה אולי מתאר מצב שבו צבע אדום חזק מוציא תגובה רגשית תוקפנית.
התפקיד העיקרי של האונה השמאלית של המוח, היא לשיים צבעים בשמות ותכונות, כמו למשל “כחול בהיר”, “צהוב לימון”, או “חום-אדמדם שרוף”, ולתרגם זאת למילים או תגובות רגשיות לצבע.
בנוסף, האונה השמאלית של המוח מתמחה בהקצאת שלבים עוקבים בערבוב צבעים, לדוגמה: “כדי לקבל כתום, הוסף צהוב לאדום” או “כדי להקהות כחול, הוסף שחור”.
האונה הימנית מתמחה בתפיסה של מערכות יחסים בין גוונים, במיוחד לקשרים העדינים בין גוון אחד למשנהו. האונה הימנית נוטה כלפי גילוי דפוסים של לכידות, במיוחד כלפי שילובים של גוונים המאזנים ניגודים – לדוגמה: אדום/ירוק, כחול/כתום, כהה/בהיר, עמום/בהיר.
לאונה הימנית יש תפקיד חשוב נוסף באשר לצבע: לראות איזה שילוב של צבעים מייצר צבע מסוים. לדוגמה, בהינתן מגוון של אפורים, האונה הימנית רואה איזה מהם יהיה חם יותר עם אדום, ואיזה מהם יתקרר עם כחול.
לעולם לא נדע עם שכן או מכר או כל אדם אחר רואה את הצבע בדיוק כפי שאנו רואים אותו. צבע הוא חוויה ייחודית לכל אדם. הדיוק של כל גוון משתנה בהתאם לעיני המתבונן, הסביבה בה הוא נמצא, האור אשר נמצא בסביבה והצבעים האחרים הנמצאים בקרבתו.
כמעט כולם מתעניינים בצבע, אולם לרוב האנשים יש באופן מפתיע, רק מעט ידע בנושא. לעתים קרובות אנו מתייחסים כמובן מאליו לכך שאנו יודעים מספיק על אודות צבע כדי לדעת מה אנחנו אוהבים, ואנו מרגישים שזה מספיק. אולם, הנאה מצבע, כמעט כמו בכל נושא, גדלה כאשר יודעים משהו על היקף הידע העצום הקיים בנושא צבע.
