עיצוב ללא פחד

בבחינה של נקודות זמן בהיסטוריה של המאה העשרים והעשרים ואחת ניתן לאתר מספר תקופות בהן השימוש בצבע מהווה כלי דומיננטי בשפה העיצובית. במאמר יוצגו שלוש תקופות המתאפיינות בצבעוניות עזה: שנות ה-60, שנות ה-80 ו”חזרתו” של הצבע לעולם העיצוב בשנים האחרונות (משנת 2004) ובחינה כיצד רוח התקופה באה לידי ביטוי בבחירות העיצוביות/צבעוניות בכל אחת מהן.

תחום העיצוב סובב אותנו מכל עבר, מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו ובא לידי ביטוי בחללים בהם אנחנו חיים ועובדים, באובייקטים בהם אנחנו משתמשים ובאלמנטים הגרפים המקיפים אותנו. השפה העיצובית משתנה לאורך השנים ומשקפת בכל תקופה את השינויים החברתיים, תרבותיים, פוליטיים, כלכליים וטכנולוגיים שהתרחשו בה, שינויים הבאים לידי ביטוי בבחירות ומאפיינים של צורה, קו, חומר, צבע וטכנולוגיה.

בתקופה בה אנחנו חיים מיוחס כח רב לדימוי הוויזואלי וליכולת ההשפעה שלו על הצופה וניתן דגש רב ליצירת עיצוב המעורר חוויה רגשית אצל הצופה/משתמש. מאחר וחלק נכבד מהאינפורמציה החזותית שאנחנו קולטים קשורה לצבע, אופן השימוש בו מקבל משקל חשוב בבחירות העיצוביות שאנחנו עושים. אנחנו מייחסים תכונות מסוימות לצבעים מסוימים ובאופן בלתי מודע קולטים מהצבעוניות של סביבתנו מסרים המשפיעים על אופן הבנתנו אותה כמו גם על אופן ההתנהלות שלנו בתוכה. קריאת המסרים העיצוביים נשענת על אסוציאציות מתופעות טבע ראשוניות, מהקשרים תרבותיים והיסטוריים וכמובן מחוויות אישיות שלנו. תקופות זמן שונות מתאפיינות בסקאלת צבעים שונה המושפעת מרוח התקופה, כמו כן, בתרבויות שונות ניתנת משמעות סמלית שונה לצבעים ולאופן הקריאה שלהם. בחירה צבעונית מושכלת עושה שימוש בתגובות הפסיכולוגיות פיזיולוגיות של האדם לצבע ומהווה הצהרה חזותית של מסר. דרך שימוש בצבע ניתן לאפיין מוצר/אובייקט/חלל, להשפיע על תחושות האדם כלפיו/בתוכו ולהעביר בעזרתו אינפורמציה בכלים פשוטים.

לא תמיד חשיבותו של הצבע והבנת משמעות השימוש בו היוו חלק מובנה ובעל משקל בתהליכי התכנון והעיצוב. בתחילת המאה העשרים עולם העיצוב נשלט על ידי האקסיומה FORM FOLLOWS FUNCTION. בתקופה זו תפקידו של המעצב תאם את ההגדרה המילונית הקלאסית לעיצוב המדברת על תכנון צורה לצורך שימושי. תחום העיצוב עסק במענה לבעיות והגדרת פתרונות בחומר, כאשר השימוש לו נועד החפץ הוביל את תהליך התכנון. הבחירות הצבעוניות בתקופה זו נגזרו לרב מהחומריות ממנה מורכב האובייקט. יוצאי דופן הם אובייקטים המשויכים לזרם דה-סטיל שפעל בשנים 1917-1932 המתאפיינים בצבעי היסוד – אדום כחול וצהוב, שחור ולבן.

את הניצנים הראשונים לחדירתו של הצבע כאלמנט בעל משמעות ומסר ניתן לראות בשנות ה-50. אלה הן שנים של שיקום כלכלי אחרי שתי מלחמות עולם ויחד עם האופטימיות של ההתאוששות מגיעים ביטויים של אופטימיות בעיצוב. בארה”ב החזרה לחיים של אחרי המלחמה באה לידי ביטוי במשפחתיות ובילודה מוגברת – דור הבייבי בום. החיפוש אחרי מקומות מגורים מתאימים למשפחות החדשות הוביל ליציאה לפרברים והבתים החדשים הועמסו במוצרים שהתאפיינו בצבעוניות אופטימית בגווני פסטל – ורודים סגולים ירוקים וצהבהבים, שהציגו שפע ואושר סכריני (1). באירופה בה התרחשה המלחמה התקיים תהליך של שיקום הריסות בפועל והחיפוש אחרי עולם טוב יותר הוביל מסגנון מודרניסטי קפדני של לפני המלחמה לסגנון קליל יותר ואופטימי שבא לידי ביטוי בצורות אורגאניות ורכות יותר ובצבעוניות עדינה.

את השינוי המשמעותי בשפה העיצובית ניתן לראות בשנות השישים. דור ה”בייבי בום” מגיע לגיל נעורים, קם כנגד החוקים ודפוסי החיים של דור ההורים ומחפש זהות חדשה, שונה מזו של הוריו הבורגנים. החיפוש יוצר “מהפיכה” וזו מצמיחה תרבות המתאפיינת בקלילות נעורים, שעשוע  וזמניות. המצאת הגלולה נגד הריון מובילה לעידן של מתירנות מינית ואהבה חופשית הבאות לידי ביטוי בלבוש מתירני של שמלות מיני ומכנסונים קצרצרים ושימוש בצבעוניות בולטת. כחלק מתהליך החיפוש הנוער נוסע למזרח ומגלה תרבות חדשה כמו גם את הסמים. השפעתם של אלמנטים אלה מופיעה בטקסטורות ודוגמאות גראפיות השואבות השראה ממוטיבים מן המזרח כמו גם מהזיות צבעוניות בהשפעת השימוש בסמים. בארה”ב הנוער נשלח לוייטנאם ובתגובה מתעוררת מחאה אנטי מלחמתית כמו גם מחאה כנגד אפליה בין גזעים ומינים. המסר של שלום ואהבה מוביל לתרבות ההיפים ומוטיבים של פרחים וסמלי שלום הופכים גם הם חלק ממאפייני התקופה.

הרוח המהפכנית של שנות ה-60 באה לידי ביטוי גם בעולם העיצוב. בניגוד לגישה המסורתית המחשיבה את הפונקציונאליות של החפץ מעל לכל, בשנות השישים עולם העיצוב מציג הצעות חדשות לצורות של אובייקטים המעוררות תהיה לגבי תפקידם ואופן השימוש בהם, בוחן את גבולות הפונקציונאליות באובייקטים וחללים ומאפשר משחק וביטוי אישי למשתמשים. חומרים חדשים וטכנולוגיות חדשות שחלקן פותחו במהלך המלחמות ועכשיו “התאזרחו” מאפשרות עולם חדש של צורות, צבעים ויישומים. בתחום הריהוט ניתן לזהות מגמה של אובייקטים בעלי אורח חיים קצר: רהיטי קרטון מתקפלים, רהיטי פלסטיק מתנפחים, ספוגים מוקצפים, יציקות פלסטיק וכדומה. אלה הופכים חלק מתרבות המעודדת לצרוך ולהחליף מוצרים בתדירות גבוהה – תרבות הצריכה.

מבחינה צבעונית הסגנון המודרניסטי השמרני והמונוכרומטי מוחלף בצבעוניות עזה, דגמים רועשים ואובייקטים/סביבות המייצרות חוויה חדשה. בתקופה זו האקסיומה המגדירה את תפיסת עולם העיצוב משתנה ל- FORM IS FUNCTION, תפיסה בה תהליכי העיצוב מונעים מחיפוש צורני וצבעוני, כאשר הפן הפונקציונאלי הופך עוד פרמטר בסדרת השיקולים ולא האלמנט המוביל אותם. כוחו של הצבע ואופן השימוש בו ליצירת אפקטים מתעתעים, טשטוש של קווי קונטור, צבעונית פסיכדלית וטקסטורות גראפיות מורכבות, מהווים אלמנט משמעותי בסגנון העיצובי.

מעצבת הפנים מריון הול בסט (Marion Hall Best) שיקפה בעיצובי החלל שלה את רוח התקופה. בחללים  בעיצובה היא יצרה אוירה קלילה וצעירה דרך שימוש בצבעוניות עזה, טקסטילים בוהקים וחומרים המאפיינים את התקופה דוגמת פלסטיק ואלומיניום. את הקו הסגנוני ניתן לראות בחדר שהיא עיצבה עבור מעצבת האופנה מרי קוואנט (2). קוואנט (Mary Quant) עצמה, אייקון בתחום האופנה של שנות השישים, הובילה קו עיצובי נועז וחדשני של שמלות מיני ומכנסונים קצרצרים בצבעים עזים ובדוגמאות פסיכדליות. לוגו הפרח בו היא בחרה משמש סמל לתקופה של חופש שיויון ואהבה (3). בתחום עיצוב הטקסטיל והטפטים ניתן לראות את השפעות תרבות המזרח הבאה לידי ביטוי בדוגמאות הגרפיות כמו גם השפעות של חוויות המפגש עם עולם הסמים וההזיות הבאות לידי ביטוי במגוון צבעים עזים וקומפוזיציות פסיכדליות (5,4). בתחום הריהוט ניתן לראות חיפוש אחרי צורות חדשות ואופני שימוש לא קונבנציונאליים הנתמכים בשימוש בצבעי יסוד עזים ונקיים כמו גם בקומפוזיציות של צבעים מנוגדים ליצירת אפקט פסיכדלי. השפעתם של זרמי אמנות דוגמת האופ-ארט ואמנים מובילים דוגמת חואן מירו (Juan Miro), ז”אן ארפ (Jean Arp), אלכסנדר קלדר (Alexander Calder) ואחרים ניכרת בשפה העיצובית. מעצבים דוגמת ג”ורג” נלסון(George Nelson)  (6), פייר פאולין (Pierre Paulin) (7), וג”יאטנו פשה (Gaetano Pesce) (8), הם רק חלק מהמעצבים שעשו שימוש בחומרים ובטכנולוגיות החדשות והביאו לידי ביטוי שפה צורנית חדשה וצבעוניות עזה ששיקפו את הערכים החדשים ועוררו שינויים בדפוסי ההתנהגות דרך התחושות וסגנון החיים שהאובייקטים מעודדים.

אחד המעצבים הבולטים בתקופה זו הוא וורנר פנטון (Verner Panton). פנטון, אדריכל ומעצב מדנמרק חקר את עולם הצבעים והצורות ובחן כיצד הם משפיעים על רגשות ודפוסי התנהגות. בעיצוביו הוא בדק את גבולות הפונקציונאליות וחיפש דרכי ביטוי יצירתיות וחדשניות כדי להפוך את הסביבה למרגשת יותר. דרך האובייקטים והסביבות שהוא יצר פנטון התכוון לעודד אנשים להשתמש בדמיון שלהם, לצאת מהתפיסות הקונבנציונאליות של צבעים בטוחים (ומשעממים לתפיסתו),  צורות מוכרות  ואופן שימוש הרגלי (9). בנוסף, פנטון אתגר את העבודה בטכנולוגיות חדשות ובשימוש בחומרים חדשניים ליצירת סביבות עתידיות. התעוזה הצבעונית והצורנית שהוא הציג לאורך השנים  משמשים מודל למעצבים מובילים עד ימינו אנו והשפעתו ניכרת בעבודתם של מעצבים וקבוצות עיצוב דוגמת ארכיזום, רון ארד, קארים ראשיד, מארק ניוסון, פביו נובמברה ואחרים.

יוצר נוסף שגרס שאובייקטים צריכים לפנות אל החושים של האדם ונתן חשיבות רבה לנושא הצבע ומשמעותו בעיצוביו הוא אטורה סטוטסאס (Ettore Sottsass) , מעצב איטלקי שחולל מהפכה תפיסתית בתחום העיצוב בתחילת שנות השמונים (ויזכה להתייחסות רחבה במאמר הבא). כבר בסוף שנות השישים סוטסאס שבר את דפוסי החשיבה המקובלים כאשר עיצב מכונת כתיבה ניידת בצבע אדום עבור חברת אוליבטי. סוטסאס גרס שגם מכונת כתיבה צריכה ליצור חוויה חושית ועיצב את “Valentine”(10), מכונת כתיבה נארזת ונישאת המאפשרת יציאה מהמשרד. בהתייחסו לבחירתו בצבע האדום הוא אמר שהדבר החשוב ביותר הוא הצבע – סקסי עז ונועז כמו גם מעורר חושים ומעודד עבודה מהירה יותר. התפיסה החדשה יחד עם העיצוב הקליל והצבעוניות המפתה הפכו את מכונת הכתיבה הזו לאובייקט של תשוקה.

לצד השפעות מתרבות הפופ, הצבעוניות העזה וקלילות הנעורים שמאפיינים את שנות השישים, מופיעה שפה עיצובית נוספת המושפעת מהשינויים בתחומי המדע. בשנת 1969 הלך בפעם הראשונה אדם על הירח. מחקר החלל, המצאת הלייזר והנחיתה על הירח, שימשו מקור השראה והובילו ליצירת “שפה עתידנית”. שפה זו באה לידי ביטוי בחומרים חדשניים (פלסטיק לסוגיו), צורות מעוגלות, וצבעוניות המתאפיינת בגוונים לבנים, כסופים ושקיפויות.

תחום הקולנוע תרם תרומה נכבדה ליצירת הטרנד העיצובי והשפעתם של עיצובי חלל ולבוש בסיגנון עתידני בסרטים דוגמאת “אודיסאה בחלל”, “ברברלה”, סרטי ג”ימס בונד ואחרים מפעפעת גם לחיים שמחוץ למסך. בתחום האופנה אנדרה קוראז” (André Courreges) עיצב לבוש עתידני המתאפיין בצורות גיאומטריות, צבעוניות של לבן וכסף מבריק ומגפי  PVC(11). פאקו רבאן (Paco Rabanne) דחף את גבולות הלבוש ועיצב אובייקטים מתכתיים פיסוליים כחלק מתהליך בחינה של חומרים חדשים וצורות חדשות (12). המעצב האיטלקי  ג”ו קולומבו (Joe Colombo) יצר סביבות עתידניות המכילות עיצוב פנים ומוצרים מודולריים וורסטיליים על מנת  להדגיש את צורת המחיה הזורמת והמשתנה שחשב למתאימה לעתיד והשתמש בחומרים פלסטיים ובטכנולוגיות חדשות המאפשרות צורות מעוגלות וצבעוניות “עתידנית” (13). המעצב הפיני אירו ארינו (Eero Aarnio) יצר כורסאות פלסטיק מבהיקות המזכירות צורות של חלליות וכדורים שקופים התלויים בחלל (14).

השפה העיצובית החדשה שנולדה בשנות השישים שיקפה את השינויים הכלכליים, חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים שהתרחשו בשנים אלה. מעצבי התקופה חיפשו דרכים לבטל את המוכר והמקובל ובחנו את גבולות העיצוב על ידי יצירה של אובייקטים המשנים את דפוסי ההתנהגות של האנשים בסביבתם. ביצירת האובייקטים נעשה שימוש בחומרים חדשים, בצורות חדשות ובהרבה מאוד צבע. התפיסה העיצובית מתאפיינת בחיפוש של החדש יחד עם פתיחות, שעשוע וקלילות.

מה שנחשב לחדשנות עיצובית ותפיסה רדיקלית בתחילת שנות השישים התקבל בסופן לזרם המרכזי, ועולם העיצוב נכנס לסוג של שאננות שבעה. שפל כלכלי שפקד את העולם בשנות השבעים בעקבות משבר הנפט עזר לקיבוע המצב. רק לקראת סוף שנות השבעים מתחילה התאוששות הבאה לידי ביטוי גם בחיפוש דרכים חדשות בעולם העיצוב, חיפוש שהוביל לגל נוסף של שימוש רדיקלי בצבע.

המאמר נכתב על-ידי מירב רהט, מעצבת רב תחומית ומרצה לעיצוב, בעלת סטודיו לעיצוב, מרצה בבית בספר לאמנויות וטכנולוגיה של סמינר הקיבוצים וסטודנטית לתואר שני בעיצוב בבצלאל.