ראיון עם האדריכל גיא וליקסון

הוא שותף במשרד האדריכלים V Studio, מחבר בין פנטזיה למציאות, מתגעגע למודלים מקרטון וחולם על יפן. פגשנו את האדריכל גיא וליקסון עם מניפת הצבעים לשיחה

אחרי יותר מעשור של פעילות ב-VStudio Architects, משרד האדריכלים שבו הוא שותף עם דודי עזוז, ועשרות פרויקטים אדריכליים שתכנן, גיא וליקסון חושב שפונקציונליות קודמת לכל. “אני לא מתיימר להמציא את הגלגל, רק לדעת מה יש, וכיצד לחבר את זה בצורה חדשה ומעוררת”.

גיא, ספר כיצד נולדה המשיכה שלך לאדריכלות

כילד, הייתי פריק של לגו והרכבות מטוסים. השתמשתי בראש סיכה כדי לצבוע מסוקי צעצוע, ובניתי מלגו דברים מסובכים בחשמל ותאורה. לימים החליפה את התרפיה הזאת בניית מודלים מקרטון לפרויקטים בלימודים ובעבודה. לצערי, היום כבר כמעט אין בטכניקה הזאת שימוש, ורוב הלקוחות מעדיפים הדמיה תלת-ממדית, שאפשר לבצע יחסית בקלות. אך עדיין, יש דקויות שאי אפשר להעביר בהדמיה.

כילד הייתי מטייל במנהרות הביוב שמובילות לים באזור ראשון לציון. זו מעין עיר תת-קרקעית שאני וחבריי היינו מבלים בה ימים שלמים בחוויה של גילוי וחקירה נוסח ז’ול ורן. עד היום עולם הפנטזיה קורץ לי, אך שתי הרגליים נצמדו לקרקע. נהייתי לוגי ומחושב מאוד, וזו בעיניי מהות העבודה האדריכלית – השילוב בין פנטזיה ומציאות.

מהן ההשפעות וההשראות שלך כמעצב?

אני מוצא השראה באופן שחומרים משתלבים זה בזה, בעיצוב מוצר ובמנגנונים ומחברים מעניינים. זה יכול להיות פנס אחורי של מכונית או משקפי שמש שעשויים היטב. סגנון הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי משפיעים עלינו בעבודה, בזיקה שלהם לפונקציונליות ובאסתטיקה המזוהה עמם. מנגד, עולמות רחוקים כמו התרבות היפנית מרתקים אותי. כשביקרתי שם זה היה מפעים ומעורר השראה. החוויה היפנית של בית מושגת לעתים בעזרת מחצלת, מחיצת נייר וכוס תה בלבד – סוג של מיצוי שאני מנסה להביא גם אל הפרויקטים שלי.

מה תפקידו של הצבע בפרויקטים שלך?

השימוש בצבע מאפשר לי לתת דרור לדמיון, לחרוג מעט מהמבנה ומההגבלות הרבות שנלוות לעבודה. עם זאת, אנחנו מקפידים שהצבע בפרויקט יהיה פונקציונלי, ועל כן השימוש בו מדוד ומושכל. לדוגמה, בבית פרטי שתכננו בקריית אונו יצרנו מבחוץ קובייה אדומה, שמחזקת את החלוקה המבנית, מוסיפה איכות חומרית, ותורמת לאיזון ולמתח בין פונקציה לרגש.
אני מאמין שברגע שמתכננים בית או מוצר, סקאלת הצבעים שלו כבר טבועה בדנ”א שלו, ובמידה מסוימת הבית מזמין את הצבעים שלו. זהו תהליך אינטואיטיבי. בכל מקרה חשוב לי לראות דוגמה בשטח לפני שאאשר גוון, לראות איך הוא מתקבל על החומר, באור השמש וליד הגוונים האחרים.

תאר את תהליך העבודה. כיצד נבנה הדיאלוג עם הלקוח, וכיצד מאזנים בין דרישות הלקוח ובין הסגנון האישי שלך?

אני לא אוהב לשכפל רעיונות, אלא מעדיף להתחיל כל פרויקט כדף חדש. ביני ובין הלקוחות יש לרוב חיבור עמוק מאוד, זו ממש זוגיות ואינטימיות שנוצרת מפגישות מרובות. בדומה לזוגיות, גם בקשר הזה נעשות פשרות משני הצדדים. אני לא נלחם עם לקוחות, אין לי מונופול על הטעם האישי של אנשים. אני מאמין במה שאני עושה, ולרוב מצליח לשכנע. החיבור הוא חזק ויש לקוחות רבים שאני נשאר אתם בקשר גם אחרי סיום הפרויקט.

מהו פרויקט החלומות שלך? פרויקט מאתגר שהיית מעוניין לקחת בו חלק?

יש לי פרויקטים לא ממומשים שרק מחכים לזמן הנכון. הייתי רוצה לתכנן מוזאון ובית כנסת. שניהם מכילים מטען אדיר של רגש ומסורת ומהווים אתגר אדריכלי. לא מכיר הרבה בתי כנסת שמרחיבים את הלב כמו שכנסיות עושות את זה.

לו הייתי צבע, אלה היו הגוונים שלי. צבעים בעלי משמעות, לא בהכרח כאלה שהייתי משתמש בהם בעבודה

שבור לנו מיתוס

לבן הוא לא ברירת מחדל – גם כשבוחרים בצבע הלבן לקירות צריכה להיות לזה סיבה, וחשוב לדייק בסוג הלבן.

שתף אותנו בטיפ

לשים לב לפרטים הקטנים, לא צריך לנדוד לארצות רחוקות כדי למצוא השראה.

ולסיום, מי מוסיף לך צבע לחיים?

שני הילדים שלי. זו חוויה טהורה וראשונית שאין צבע שישווה לה.

צילום גיא וליקסון: אברהם קורנפלד