ראיון עם אדריכל מיקלה סימאונה

נגיעות איטלקיות ברחבי ישראל.

אדריכל מיקלה סימאונה, בהחלט מביא משהו שונה לנוף האדריכלי כאן בישראל. את מרבית חייו העביר באיטליה, נאפולי ולאחר מכן רומא. הוא למד תואר ראשון באדריכלות באיטליה ומאסטר באדריכלות מוזיאלית בברלין. יש בו זהות ישראלית, אך ללא כל ספק תרבות והוויה איטלקית הינה החלק העיקרי והבלתי נפרד מן האישיות ומן היצירה. בן לאב נפח זכוכית איטלקי מנפולי ולאם ישראלית הפכו אותו לקצת מוכר לנו וקצת לא. הפרוייקטים מטופלים כמקצב מוסיקלי. מיקלה מעיד על עצמו כמי שחייב ליצור מוסיקה ומקצב באדריכלות. לותיקן יש את המקצב המדהים שלו, אומר מיקלה, כך גם אני חייב תמיד לוגיקה, הררכיה ויצירת מקצב ארכיטקטוני בכל פרוייקט.

איך היית מגדיר עצמך כאדריכל?

אני יוצר חוויה, מספר סיפור, אני חוקר, יוצא למסעות ולא מפסיק ללמוד לרגע. אני חייב חיבור ריגשי עם כל פרוייקט. הוא חייב לדבר אליי, לעניין אותי. חייב עומק ביצירה שלי, משמעות ורבדים. כשאני יוצר ומתכנן אני קודם כל חושב על האדם, על המשתמש הסופי. כיצד הוא יחווה ויחיה את המקום. המבנה נועד לשרת אותו ולא להיפך. אני יוצר אדריכלות לאדם הספציפי.

מה אתה מביא עמך מהתרבות האיטלקית ומאיטליה בכלל?

אני תמיד לוקח איתי לכל פרוייקט את ההסטוריה, את המורשת , את האדריכלות הקלאסית, את הטיפול וההתייחסות לפרטים, את העיצוב האיטלקי, את האומנות. אני משלב הכל ,זה חלק בלתי נפרד ממני. בתור ילד הייתי יושב בכנסיות ומוזיאונים ורק מצייר את כל מה שאני רואה סביבי. תמיד התבוננתי, תמיד ישבתי עם מחברת. זה נשאר איתי. מה שפונקציונאלי הוא יפה ואלגנטי בעיני תמיד.לא חשוב לי איזו אבן, השאלה מה עושים עם האבן. אני תמיד מתעקש על עבודה עם חומרים טבעיים, זכוכית,עץ, אבן,ברזל זו הסקאלה החומרית שלי.

איך בארץ מקבלים את הסגנון השונה, המובהק שלך?

אני מודה שבמגזר הרוסי או הערבי יש הרבה יותר הבנה וחיבור לסגנון שלי. כשאני הולך על סגנון רוקקו או קלאסי או כל סגנון אחר, אני הולך עליו עד הסוף ללא פשרות. יש בארץ לעיתים נטייה לערבוב סגנונות מתוך חוסר ידע, אין אצלי דבר כזה. החזון שלי והידע שלי חדים וברורים.  גם כשאני נדרש לסגנון אקלקטי, אני מביא אותו מתוך הידע וההסטוריה. לדוגמא, הספרייה של מיכאלאנג’לו שייכת לסגנון האקלקטי  Biblioteca Medicea Laurenziana                           

אז אתה לא פועל בסגנון אחד מסויים?

אני לא רוצה לקבע את עצמי לסגנון אחד. ברגע שישנו חיבור אמיתי עם הפרוייקט והלקוח, אני מגשים לו את הפנטזיה. יחד עם זאת גם בפרוייקט אורבני סופר מודרני וגם בפרוייקט קלאסי מסורתי, ה DNA  העיצובי שלי נשאר זהה בפרטים, בלוגיקה, בהיררכיה, במקצבים, בשיטות העבודה.

הגעת לארץ ב 2006, איך הכל התחיל?

הפרוייקט הראשון שלי היה מועדון הזאפה בתל אביב, משם המשכתי לזאפה ירושלים ולאמפי שוני. לאחר מכן חידוש בית ציוני אמריקה ומכאן הדברים החלו להתגלגל בעצמם.

באילו פרוייקטים המשרד מטפל?

ישנם פרוייקטים מסחריים רחבי היקף ופרוייקטים פרטיים של בתי יוקרה,דירות יוקרה ואחוזות.

הפרוייקטים המסחריים כמו מרכז המזון בנצרת עילית, המביא חווית קניה ואכילה חדשה. התחושה היא כמו שיטוט ברומא או בסמטאות בולוניה. מסעדות, סופר עצום ומטופל לפרטי פרטים, אזור מרשים לתצוגת יינות ,כאילו היית בחנות יין ברחובות רומא. הפרוייקט ארך 5 שנים והושקעו בו 300 מליון שח. קדם לו מחקר מעמיק של שנתיים בהן הסתובבתי בשווקי אוכל בכל ארופה . בהמשך הדרך תוכנן מתחם בילוי ומסחר בשער פאלמר בחיפה המשתרע על 7,000 מ”ר. פרוייקט שוק ביתן יצא גם הוא לדרך, שם רשת יינות ביתן מקימה סניפי שוק מרשימים וגדולים עם המחשבה והעיצוב המושקע.

מצד שני, דירות יוקרה ואחוזות פאר הינם חלק בלתי נפרד מהרזומה. בפרוייקט W, בשיכון דן ורבים אחרים.  בתל אביב בולט מבנה המגורים החדש שנבנה במפגש הרחובות הירקון וגורדון, שם ההשראה הייתה מיאכטות יוקרתיות , החל מחומרי הגלם הטבעיים של עץ, זכוכית, ברזל ואבן ועד הטיפול בכל פרטי הנגרות הייחודיים ליאכטות שכאלה.

חוץ מזה אני גם תמיד יתעניין בפרוייקטים ייחודיים, שונים עם ערך מוסף, כמו תכנון הבית ספר בעכו ACAT  שהינו חלק מיוזמה אמריקאית לפתיחת בתי ספר ולמתן הזדמנויות לאוכלוסייה מוחלשת. בארה”ב קיימים 9 סניפים ובעכו עתיד להפתח הסניף העשירי.

מילה על צבע

אצלי צבעוניות הינה חלק בלתי נפרד, אני אוהב להשתמש בצבעים, ובפרוייקטים המסחריים בעיקר הצבעוניות העזה נוכחת בכל פינה. גם כאשר ישנו קיר של אלפי אריחים בצבעים שונים אני חייב שכל גוון של אריח ישב במקומו המדוייק על פי תכנון מקדים. אני מודה כי אני מאוד אוהב את גוון השנה של פנטון, אדום מרסלה.

לראיון מרתק עם מיקלה סימאונה הכנסו ל youtube

https://www.youtube.com/watch?v=TcalKS-ekrY