בין דיור בר השגה ליוזמות עירוניות
ראיון עם אורית מילבואר-אייל
המשרד של אורית מילבואר הוא בדיוק המשרד אותו היית מדמיין כשהיית חושב על משרד אדריכלי. מעוצב אבל לא מאולץ, עם הקפדה על פרטים, נגיעת צבע, קווים מעוגלים ועם חלל עבודה פתוח ומחולק היטב. גם לספרים בנושאי עיצוב וארכיטקטורה יש נוכחות בחלל והאווירה במקום רגועה ופעלתנית בעת ובעונה אחת.
אורית עצמה היא טיפוס נעים ומזמין, ניסיונה הניכר ועבודותיה מדברים בפני עצמם. לאחר לימודיה בטכניון עבדה שנים ספורות במשרדי אדריכלים. לאחר מכן, הדרך למשרד משלה הייתה סלולה. המשרד שקיים משנת 1998, כולל כיום שמונה אדריכלים הפועלים תחת ידיה, ומתנהלים בו נכון להיום כארבעים פרויקטים במקביל.
את עושר הפרויקטים האקלקטיים העוברים תחת ידי הזהב של אורית קשה לאמוד. בשעה הקלה שבילינו יחד התוודאתי לספקטרום רחב של עבודותיה כמו פרויקט פרטי באיזור שוק לוינסקי, מבנים מרהיבים באפרוריות של רמת-גן, שימור בניינים עם הגבלות ובלעדיהן, תכנון עירוני באיזור נווה צדק ופרוייקטים של התחדשות עירונית בתל אביב וסביבתה.
מבין שלל הפרויקטים המרתקים שמילבואר עוסקת בהם, פרויקט דיור בר-השגה בגני שפירא הוא פרויקט בולט במיוחד. הפרויקט זכה לחשיפה תקשורתית רחבה, לווה על ידי גורמי ציבור והפיח משב רוח של תקווה בקרב שוכרים ובעלי דירות בתל אביב. הציניקנים מבטלים את הפרויקט כבעל משמעות מזערית בים המכשולים. האופטימים טוענים שהפרויקט הזה הוא אחד מני רבים ומסמן רוחות חדשות שמנשבות בנושא הדיור. הפרויקט המוצלח בניצוחה זכה בפרס אמיליו אלבז לפרויקט השנה של 2012.
“איך פרויקט דיור בר השגה בגני שפירא התגלגל לידיך?” שאלתי את מילבואר “יתרה מזאת, כיצד הפרויקט כלל התגלגל לידי מציאות?”
“הפרויקט נוצר מתוך תקופת המחאה החברתית בתל אביב לפני כשנתיים” מספרת מילבואר “אנשים יצאו לרחובות להתלונן על יוקר המחיה ועיריית תל אביב החליטה לנקוט יוזמה עירונית, עם מענה מיידי, ללא קשר לממשלה או הוראה מלמעלה. בתור אדריכלית שעובדת עם עיריית תל-אביב בפרויקטים רבים, נבחרתי מתוך קבוצת אדריכלים להוביל את הפרויקט והיום יחידות הדיור כבר כמעט מוכנות לגמרי. לחץ הזמן של הקמת הפרויקט ולוחות הזמנים התובעניים שהטילה עלינו העירייה זירזה תהליכים ובסופו של דבר הובילה לביצוע מהיר של המהלך “.
הקריטריון לקבלה לתוכנית הייחודית הזו, תוכנית עליה דובר רבות דווקא בהקשר חברתי ולא אדריכלי, הם נוקשים. שכר ברוטו של 14,000 ש”ח לתא משפחתי, עדיפות למשפחה עם ילדים והוכחה לתושבות בתל אביב בחמש השנים האחרונות. מבין כלל המתאימים לקריטריון התקיימה הגרלה, שכר הדירה המסובסד והבניינים החדשים והמרשימים הם מושא חפצם של צעירים ובעלי משפחות רבים בעיר.
פרוייקט שימור רוטשילד 13, ת”א
מילבואר היא אישה של קונטקסט, הקשר, פועלת מתוך המרקם בו היא חיה ומתנהלת ומבינה אותו היטב. נראה שהפרויקטים אותם היא יוצרת בדמיונה מלבלבים היטב בסביבה אורבנית. או כמו שהיא אומרת “לא מעניין אותי לבנות בית פתאום בשדה פתוח, המרקם שממנו צומח הפרויקט יוצר את הפרויקט עצמו ומשפיע עליו”.
בתור תל-אביבית במקור שרוב עבודותיה נמצאות בתל-אביב, היא אישה עירונית שצומחת מהעיר ומכירה את העיר ואת אפיוניה, את שכונותיה ואת המרקם הארכיטקטוני השורר בה. מילבואר טוענת שתמיד ידעה שתהיה אדריכלית, כבר בתיכון סימנה את דרכה לכיוון המטרה. שאני שואלת על איזשהו מניע פנימי היא מספרת שבמבט לאחור היא יכולה להבחין שאמה הייתה השפעה מעצבת לכיוון האדריכלות. אהבתה של אמה למקצוע הארכיטקטורה הוגשמה דרך הקריירה של בתה.
בפרויקט הדיור בגני שפירא העניקה מילבואר דגש מעניין ויחס ארכיטקטוני ליחסים בין הבניין לסביבה. נושאים שסבבו את התכנון כמו חיזוק צירים ירוקים, יצירת מרחב ירוק משותף ומתן מענה קהילתי, מוכיחים את הצורה בה מילבואר מסתכלת על פרויקט או בניין, לא כמו טריז הממוקם ללא קשר לסביבה, אלא כמרקם חי ומבעבע שכל שינוי בו מקיים חוקיות ומשנה את הסביבה, מעין יחסי גומלין בין הבניין למרחב העירוני בו הוא שרוי.
“הצבע הירוק איכשהוא מציץ אצלך בפרויקטים” אני מציינת, בכל זאת אנחנו מעולם של צבע והמאפיין קפץ לי מייד לעיניים “את צודקת, אני אוהבת ירוק” היא צוחקת “אפילו בבית שלי הספה ירוקה”. נגיעת הצבע הירוקה בעבודותיה היא רק חלק מהחותמות שניתן לראות שזורות לאורך הפרויקטים, כמו למשל השימוש המגוון בעושר של חומרים כמו פלדה, עץ וזכוכית וכמו משיכה לצורות גיאומטריות וסימטריות ששובות את העין ומעניקות מראה מודרני ומהוקצע.
מילבואר רגישה לסביבה, אם זה בבניית בניין חדש או בניין שעבר שימור, היא שומרת על אופי המקום והמרחב הסובב אותו. לכן, שאתם נוהגים ברחובות תל אביב, מתהלכים בשכונת נווה צדק או מטיילים בסמטאות יפו, קרוב לוודאי שתיתקלו באחד מהפרויקטים שלה שכבר נבנו או בפרויקט בתהליך הקמה.